אליה אחמדי

כמו חוט אריאדנה, (זה שעזר לתזאוס לצאת מהמבוך) היה עבורי הבלוג של אליה אלמחדי, הבלוגרית המצרית . http://arebelsdiary.blogspot.com
כמו סירנה מפתה, מהסיפור על אודיסאוס, הצעירה המצרית גרמה לי להיכנס לעולמה ולעולם חבריה, צעירים מהפכניים מצריים, שלאחרונה נעלמו כמעט כולם מהכיכרות, אחרי הניצחון של האחים המוסלמים ושל הסלפיטים בבחירות לפרלמנט המצרי.
בתמונה שהיא צילמה את עצמה, היא יפהפייה ; יש לה עיניים שחורות, היא עירומה, נועלת נעליים אדומות, לובשת גרבי בריות סקסיות, ורד אדום בשערה שדייה קטנות ומוצקות, ועיניה מביטות במיקס של תמימות וחוסר בושה אל תוך המצלמה. בתמונות אחרות, היא מכסה בעזרת מדבקה את העיניים, את הפה ואת אבר המין. היא נראית כמו סתם ילדה, אבל היא לא.
היא אמיצה.
כל יום אני חוזרת לדף הבלוג שלה כדי לראות אם היא עדיין שם, אם לא החשיכו אותה, אם היא לא נעלמה. בפייסבוק היא איננה כבר. ומה- 23 לאוקטובר היא שותקת. כל עוד היא עדיין קיימת אני מרגישה יותר רגועה. היא מגדירה את עצמה חילונית, ליברלית, פמיניסטית, אינדיבידואליסטית וצמחונית. היא בת עשרים, ומאז שפרסמה את תמונתה היא הפכה לסלבריטי.
"צילמתי את עצמי בבית הורי" אמרה אליה לCNN , והסבירה שהמדבקות מייצגות את הצנזורה על הידע שלנו, על הביטוי שלנו ועל המיניות שלנו. בעמוד שלה היא מוסיפה שהיא זועקת כנגד חברה של אלימות, של גזענות, של הטרדה מינית ושל צביעות.
מאות הודעות נענו לפרובוקציה שלה. במדינתה מצרים, יותר ויותר נשים מתכסות בחיג'אב וניקב ויחד עם זאת מספר מקרי האונס וההטרדה המינית עולים מדי יום. בחלק מההודעות מברכים את אליה על אומץ לבה, אבל רבים מאוד, ביניהם גם המהפכנים של כיכר תחריר, בזים לה ופוגעים בה. ההודעה האחרונה שאני קוראת היא של אישה שמאשימה אותה בכך שהיא יותר גרועה מבהמה. לדבריה, החופש אינו חופש להתפשט והאדם נולד עירום אבל צריך להתבייש במערומיו. אחרים מפקפקים באפשרות שיוזמתה תוכל באמת לעזור למצב האישה במצרים ובעולם הערבי כולו.
הקריאה של אליה חצתה במהירות את המרחק הגאוגרפי הזעיר שבין מצרים לישראל, מרחק שהוא כמעט בלתי עביר היום מבחינה פוליטית. אור טפלר, בחורה ישראלית בת עשרים ושמונה, החליטה להיענות לפרובוקציה. היא הוציאה קריאה בפייסבוק וגרמה לארבעים נשים ישראליות להיפגש ולהצטלם יחד ערומות, כדי להראות את התמיכה שלהן "בצורה לגיטימית ובלתי אלימה" לדבריהן.
"אנחנו עונות לה כי היא אישה כמונו, צעירה, אמביציוזית, ומלאת חלומות....וכדי לתת לעולם הזדמנות להתבונן ביופי המיוחד של הנשים הישראליות", הן אמרו. ולפניהן הציבו שלט, כתוב בערבית ובעברית, שאומר: "תמיכה באליה אחמדי - האחיות הישראליות".
למעשה גם לאחיות הישראליות יש מה לדאוג.
היופי שלהן, שהוא כל כך חופשי ופתוח בתל אביב, נעשה יותר ויותר נדיר ברחובות ירושלים, עיר שבה יש נשים יהודיות שבוחרות לנסוע באוטובוס נפרד, גברים מקדימה, נשים וילדים מאחור. עיר שבה פניהן של נשים נעלמות משלטי החוצות כדי לא לפגוע ברגישויות של הדתיים.
מלחמת התרבויות בין העולם הדתי, שטבעו פונדמנטליסטי וטוטאלי, לבין העולם החילוני, שטבעו מודרני וליברלי, כבר החלה והיא חוצה דתות ומדינות במזרח התיכון. האם יצליחו אור ואליה והחברות במזרח התיכון במשימתן? אני פסימית.
ובינתיים אני רצה לראות אם אליה עדיין שם. בתמונה שלה, בבלוג שלה. והיא עדיין שם, ולבלוג הגיעו תמונות, ציורים ובדיחות חדשות מנשים מכל העולם.
בקשר לאור, אני לא דואגת לה. בישראל, לעת עתה, הדמוקרטיה, אם כי בקושי, עדיין מחזיקה מעמד.