הפעם בעברית

במשך שבוע שלם מהיום שנודע על שחרורו של גלעד שליט לא שמענו אלא על גלעד שליט, לא ראינו אלא גלעד שליט, לא קראנו אלא גלעד שליט, לא דיברנו אלא גלעד שליט, וזאת אחרי חודשים ושנים ארוכות של קמפיין מפואר, מאוד אישי, קדחתני, במהלכו דמותו נכנסה לבית של כל משפחה והפך ללא ידיעתו ל"ילד של כולנו".

עד כדי כך נכנס לחיינו שנכדותיי התאומות בנות השלוש יודעות לדקלם איך בדיוק הוא נשבה, כמה כואב להוריו ומתי ואיך הוא יחזור. אתמול בתכניות רדיו וטלוויזיה אינסופיות נראו מנחים מותשים, טוחנים דק דק את הנושא, עם הורים שכולים בעד ובנגד, משפטנים, מומחים, אלופים במיל' וקולונלים בהווה, שבויים לשעבר מסוריה ומצרים ופסיכולוגים למצבי חירום. הרגשתי שהכל כל כך דחוס ומיותר, הרגשתי צורך בשקט. די למילים, הייתי זקוקה לאוויר.

והיום, ברגע מזוקק אחד, הכל השתנה אצלי: גלעד שליט סוף סוף חזר. והוא לא ילד, והוא ודאי לא שלנו, הוא בטח לא של ראש הממשלה למרות שהוא ניסה לנכס אותו לעצמו, ובסופו של דבר גם לא של אבא ואמא. פתאום הכרנו חייל צעיר, אדם בזכות עצמו, לחוץ, רזה אבל גם רהוט, רציני ואינטיליגנטי.

האיש הצעיר הזה עלה למדינה שלמה במחיר יקר מאוד אבל אל לנו לבקש שיחזיר לנו משהו בתמורה. מגיע לו סוף סוף לחיות את חייו שלו ושישכח מאיתנו ושאנחנו נניח לו, גם אם מחרתיים אחד המשוחררים יחזור לסורו ויעשה מה שכל כך חששנו ממנו. זה מה שכל אחד מאחל לילד שלו.

הכותבת היא עיתונאית, והיתה פעילה למען היציאה מלבנון